אבא ואמא מהווים לנו מודל לחיקוי. מורים מהוים לנו מודל לחיקוי. הגננת
בגן מהווה לנו מודל לחיקוי. אנחנו רוצים להיות בדיוק כמוהם כשאנו קטנים: "אני
רוצה להיות נהג אוטובוס כמו אבא", "אני רוצה להיות דוגמנית כמו
אמא" וכו'. לפעמים אלה מודלים חיקוי ששוה ללכת בעקבותיהם ולעתים אלה מודלים
לחיקוי שעדיף שלא.
בעיני הילד הזוגיות של אבא ואמא נהדרת. הילד לא רואה מה באמת קורה
בתוך מערכת היחסים המורכבת בין הוריו. לפעמים הוא נמשך לצד אחד כי יש לו כישרים
כמו אחד מהוריו. לפעמים יש לו תקשורת יותר טובה עם אחד מהם והוא מזדהה איתו.
נניח שאחד מההורים הוא הותרן או המרצה והילד נמשך דווקא לדמות הזו.
בהיותו בוגר הילד בעצם מסגל לעצמו אותה התנהגות ותרנית כשל ההורה שלו. הוא בכלל לא
מנתח או שופט. נהפוך הוא מקסים אותו שהוא דומה לאחד מהוריו.
ואם הוא נמשך להורה הכועס והגוער, אז גם הוא אולי יהיה אדם אלים
בבגרותו.
ילד אין כלי שיפוט. מה שהוטבע בו בילדותו, בד"כ מלווה אותו
בבגרותו. אם מה שהוא לקח תורם לו בחייו ומקדם אותו, נהדר, אבל אם זה מעכב אותו
ופוגע בו ואין הוא יודע מדוע, אזי עליו לחקור את ילדותו מתוך כוונה להביא משם
תובנות אל חייו הבוגרים.
ב-NLP ודמיון
מודרך המנחה עוזר למתאמן לחקור את ילדותו, להביא משם תובנות, לשחרר הרגלים
ואוטומטים ולהיות במציאות שהוא רוצה בה. ה-NLP עוזר לאדם להבין היכן הוא נמצא, להיכן הוא רוצה
להגיע ומה יעזור לו להיות במקום שהוא חפץ בו.
תהליכי עבר ב-NLP הם תהליכים עמוקים
מאוד. התהליכים מביאים למתאמן את אירועי ההטבעה בחייו, את המקור, השורש לחסמים שלו
בהווה. יחד עם זאת הם גם תמיד יביאו ריפוי לאותו מקום כאוב ויוציאו את המתאמן
בהרגשה יותר טובה כשהוא מועצם.
מכיוון שתת המודע שלנו אחרי לשינוי המנחה ב-NLP יוצר איתו אימון ובונה איתו תוכנית לשינוי בהסכמתו.
דרך הדמיון המנחה עוזר למתאמן לממש את המציאות שהוא רוצה בה. המנחה מלמד את המתאמן
לחשוב ולדבר בחיוב כך שמטרותיו יקודמו ולא יעוכבו. שלילה מרחיקה אותנו מהשגת
המטרה.
ה-NLP הוא כלי ממוקד וקצר טווח, שכדאי לאנשים להשתמש בו ולקדם את מטרותיהם
במהירות.