אין עוד יום – החמצה והשלמה - פרופ' יורם יובל - מכון המוח לחקר רגשות, אוניברסיטת חיפה והמכון הפסיכואנליטי על שם אייטינגון ירושלים

"תחנות החיים: מפגשים פסיכולוגיים עם חיי היום יום"
אין עוד יום – החמצה והשלמה 11.3.15

פרופ' יורם יובל - מכון המוח לחקר רגשות, אוניברסיטת חיפה

והמכון הפסיכואנליטי על שם אייטינגון ירושלים

חרטה – ימים נוראים

כל נדרי

כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וּקְנָסֵי וְכִנּוּיֵי, דְּאִנְדַּרְנָא וּדְאִשְתַּבַּעְנָה וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא, מִיוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפֻּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה - בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן, שְׁבִיקִין, שְׁבִיתִין, בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין, לָא שְּרִירִין וְלָא קַיָּמִין. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי וּשְׁבוּעָתָה לָא שְׁבוּעוֹת.

"אילו רק" -- The road not taken

      "האם החיים עברו לידינו? על מה אנחנו הכי מתחרטים? ואיך מתמודדים עם מה שלא ניתן לשנות?"

      החיים שלא חיינו הם לעיתים כצל המתלווה לחיים שאנו חיים

      "הדרכים שבהן אנו מחמיצים את חיינו הן החיים" (ראנדל ג'ארל, משורר אמריקאי) 

      החיים שהיו יכולים להיות שלנו, סיכונים שלא נטלנו, והזדמנויות שנמנעו מאיתנו או שלא ניצלנו

      לעיתים אנו מגלים את החיים שלא חיינו באחרים, שבהם אנו מקנאים

      גם הדרישות המודעות והפחות מודעות שאנו מעמידים בפני ילדינו, שמהם אנו מצפים להפוך למי שאנו לא הצלחנו להיות, מספרות לנו משהו על החרטות שלנו – ועלולות להפוך גם לחרטות שלהם

על חרטה ומספר אפשרויות הבחירה: הקפיטליזם, קללת השפע, והאושר

      אנו חווים יותר חרטה בנוגע לתוצאה מאכזבת כאשר היו לנו יותר אלטרנטיבות לבחור מתוכן, בהשוואה לאנשים עם פחות אלטרנטיבות   (Sagi & Friedland, 2007)

      כמו כן נמצא כי ככל שהאלטרנטיבות יותר מגוונות, כך החרטה הייתה עוצמתית יותר בעקבות תוצאות לא רצויות (שם, 2007)

      Diehl (2010) מסבירה: ככל שיש שיש לנו יותר אלטרנטיבות לבחור מתוכן, הציפיות שלנו שנעשה את הבחירה הטובה גדולות יותר, וכך גם החרטה כאשר אנו מבינים שזה לא התממש

      יש סיבה נוספת ועמוקה יותר:

      בכל פעם שאנו בוחרים במשהו, אנו מאבדים משהו אחר

      ככל שיש יותר אלטרנטיבות, יש יותר אפשרויות שאותן נאבד

      ההונאה הגדולה של חברת הצריכה הקפיטליסטית:

      "עליך רק לבחור..."

      מספרים לנו שהכרעות (decisions) שאנו עושים,              הן בעצם בחירות (choices)

      Choice vs. Decision:

מה זאת חרטה?

      הגדרה: חרטה היא רגש שלילי עם בסיס קוגניטיבי אותו אנו חווים כאשר אנו מבינים, או מדמיינים, או מאמינים שהמצב הנוכחי שלנו עשוי היה להיות טוב יותר לו היינו פועלים אחרת (Zeelenberg, 1999)

      כלומר: חרטה מערבת השוואה בין מה שקורה עכשיו לבין מה שיכול היה להיות

      חרטה דורשת דימיון, וחשיבה מופשטת שמנוגדת לעובדות –   "מה אם...",   "לו רק הייתי..."

על חרטה ועל אשמה

      אשמה וחרטה הם רגשות מורכבים, הנחווים בעקבות תוצאות שליליות שעליהן אחראי האדם

      עד כמה מדובר בשני תהליכים פסיכולוגיים נפרדים?

      חרטה היא רחבה יותר, ונחווית בדרך כלל גם בסיטואציות תוך אישיות וגם בסיטואציות בין אישיות, בעוד אשמה נחווית בסיטואציות בין אישיות (Zeelenberg & Breugelmans, 2008)

      חרטה לעיתים קרובות טומנת בחובה האשמה עצמית על כך שיכולנו לעשות בחירה טובה יותר

      חרטה היא אינטנסיבית יותר באירועים בהם ניתן לתלות את האשמה במעשים של האדם (Connolly & Zeelenberg, 2002)

      אשמה משלבת רגשות של מצוקה בנוגע לרווחתו של אדם אחר עם תחושה של אחריות

      ההתמקדות באחר היא זו שמבדילה אשמה מחרטה!

      סיפורה של מירה

חרטה אינה דועכת לעולם

      Fading affect bias – רגשות שליליים נוטים לדעוך עם הזמן

      אבל לא חרטה...

      אנשים ממשיכים לחוות תחושות חרטה כואבות גם שנים אחרי האירוע המקורי שהוביל לחרטה Wrosch et al., 2005))

"אתה אומר שאתה מתחרט, אז למה אני לא רואָה את זה עליך?"

      לחרטה אין פנים: למרות שמוגדרת כרגש, בניגוד לרגשות רבים אחרים, לחרטה אין הבעת פנים שמשוייכת אליה

      עצה בשקל: תראה כאילו אתה מצטער

חרטה ו-Well Being -- לא טוב

      אנשים שחווים יותר חרטה חווים יותר דיכאון וחרדה (Roese et al., 2009)

      הקשר בין חרטה לדיכאון נמצא חזק עוד יותר עבור חרטות הקשורות להשכלה וקריירה (Jokissari, 2004)

      אנשים שחווים יותר חרטה פחות מסופקים מחייהם (Lecci et al., 1994) ומרגישים שפחות הגשימו את עצמם (Ryff, 1989)

      חרטות בקרב אנשים מבוגרים קשורות ליותר הפרעות בשינה (Schmidt et al., 2011) בריאות פחות טובה (Wrosch et al., 2006) ורמות קורטיזול חריגות (Wrosch et al., 2007)

      אז אולי אד דינר צדק?

      לחיות טוב או להיות טוב?

בשבל מה זה טוב?  תפקידה של החרטה בחיינו

      למרות שחרטה מוגדרת כרגש שלילי ולא נעים, וכשהיא מוגזמת היא גם עשויה לפגוע בבריאות הנפשית והגופנית, לחרטה יש גם תפקיד חשוב

      חרטה, לפי ההלכה היהודית, מעניקה לאדם אפשרות לגדול ולצמוח, להתנסות ולהיות יוצר

      האפשרות להתחרט היא ביטוי לאמונה של הקב"ה באדם כאדם יוצר ולא רק כאדם מחריב, כאדם בוחר החופשי ללכת בדרך בה הוא חפץ

      חרטה בנוגע לאירוע שהתקיים לא מזמן יכולה להניע אותנו לפעולה מתקנת ולביטול הגורם לחרטה

      לדוגמא, חרטה על מריבה עם חבר יכולה להניע אותנו לתקן את השבר

      פונקציה נוספת של חרטה יכולה לשפר החלטות עתידיות כאשר סיטואציה דומה עולה שוב

      כמו שנראה בהמשך, היכולת שלנו לצפות חרטה יכולה ממש להציל את חיינו, כמו גם את חייהם של אחרים

מתי מתפתח רגש החרטה?

      ילדים (4-9) חולקו לשתי קבוצות כשבשתיהן נתבקשו לבחור בין שתי קופסאות (O’connor et al., 2012)

      בקבוצת ה"חרטה" – הקופסא שלא נבחרה מכילה פרס שווה יותר מאשר הפרס שבקופסא שנבחרה

      בקבוצת ה"בייסליין" – הקופסא שלא נבחרה מכילה בדיוק אותו פרס כמו בקופסא שכן נבחרה

      הילדים דירגו את רגשותיהם בנוגע לפרס שלהם לפני ואחרי שראו במה יכלו לזכות לו היו בוחרים בקופסא השנייה

      תוצאות המחקר: חרטה נחוותה על ידי ילדים החל מגיל 6 ו-7 שגם הסבירו את רגשותיהם בכך שיכלו להשיג פרס טוב יותר, כלומר הראו מסוגלות לחשיבה מסוג "מה היה קורה אם..."

      לא נצפתה חרטה בקרב ילדים בני 4 ו-5

אז על מה אנחנו מתחרטים יותר -- על מה שעשינו או על מה שלא עשינו?

      מחקרים בתחום החרטה מבחינים בין שני סוגים של חרטה

      חרטה שהיא תוצאה של עשייה (משהו שעשינו והיינו מעדיפים שלא לעשות)

      חרטה שהיא תוצאה של אי עשייה או מחדל (משהו שלא עשינו והיינו שמחים לעשות)

      כהנמן וטברסקי, כאמור, מצאו כי אנשים התחרטו יותר על פעולה מאשר על העדר פעולה

      בדומה לכהנמן וטברסקי, גם קרוגר ועמיתיה (2005) מצאו ממצאים דומים:

      אנשים שנבחנו בבחינה אמריקאית התחרטו יותר על כך ששינו תשובה נכונה לתשובה לא נכונה יותר מאשר על כך שלא שינו תשובה לא נכונה לתשובה נכונה (Kruger et al., 2005)

      גם כאן התוצאה היא אותה תוצאה, אבל החרטה גדולה יותר כשמעורבת פעולה מאשר כשלא מעורבת פעולה

      אז האם ניתן להגיד שאנחנו מתחרטים יותר על דברים שעשינו מאשר על דברים שעשינו?

      -לא בטוח

אז על מה אנחנו מתחרטים יותר -- על מה שעשינו או על מה שלא עשינו? כשל הכלכלה ההתנהגותית

      מחקרם של כהנמן וטברסקי, כמו מחקרים רבים אחרים, באים מתחום הכלכלה ההתנהגותית (מחקרי Buyer’s remorse) ולא מייצגים את המציאות הרגשית בנוגע להחלטות חשובות בחיינו

      מחקרים רבים אחרים,  מצאו שחרטה על כך שלא פעלנו היא משמעותית יותר בטווח הארוך, כשמסתכלים על החיים כמכלול (למשל, Gilovich & Medvec, 1995)

      במקרים אלה דווקא החרטה על העדר פעולה כאובה יותר מאשר החרטה על פעולה

      Gilovich  ועמיתיו (1993) טענו כי כאב החרטה על דברים שלא עשינו פשוט גדל עם הזמן

      מחקרים מראים כי בעוד שבטווח הקצר גדולה חרטת העשייה (משרה לא מתאימה שבחרנו) מחרטת אי העשייה (לימודים שזנחנו באמצע), הרי שבטווח הארוך, כאשר נחקרים נשאלים מה היו החרטות הגדולות של חייהם, הם מתמקדים במה שנמנעו מלעשות:

      האיש או האשה שלא ניסינו לזכות באהבתם, המשרה שוויתרנו עליה או הורה שלא נפרדנו ממנו כראוי טרם נפטר

ואיך הזיכרון קשור לחרטה?

      The Zeigarnik effect-משימות שלא הושלמו נזכרות טוב יותר

      לאופי הפתוח של חרטה על העדר הפעולה יש מקום משמעותי יותר בזיכרון שלנו

      Savitski ועמיתיו (1997) מצאו כי חרטות העדר פעולה היו לעיתים קרובות יותר מוקד לרומינציות, ונשלפו יותר מהר מאשר חרטות על פעולה

      Rajagopal ועמיתיו (2005) מצאו נגישות מופחתת בזיכרון לחרטות הקשורות בפעולה בהשוואה לחרטות הקשורות להעדר פעולה שהיו זמינים יותר לזיכרון, וחשבו עליהן לעיתים קרובות יותר

      אז אולי זה לא שאנחנו מתחרטים יותר על דברים שלא עשינו, אלא שאנחנו פשוט זוכרים יותר דברים שלא עשינו?

על מה אתם הכי מתחרטים בחיים?

      לאיזה תחום קשורה תחושת ההחמצה והחרטה שלכם?

      אתם צריכים לבחור רק תחום אחד

      ראשית קראו את כל התחומים, ואז הצביעו למשמע שם התחום אליו קשורות החרטות הכי משמעותיות שלכם

       אהבה

       הורות

       קריירה

       השכלה

      עכשיו נראה:

על מה אתה הכי מתחרט בחיים?

      רוס וסאמרוויל (2005) ערכו מחקר השוואתי על מעל 3,000 אמריקאים (בין השנים 1989-2003) , ובדקו על מה אנשים הכי מתחרטים

      אלה הממצאים:

4. דברים שקשורים להורות

3. דברים שקשורים לחיי האהבה

2. דברים שקשורים לקריירה

1. דברים שקשורים להשכלה

ועל מה מתחרטות נשים הולנדיות?

      Dijkstra & Barelds (2008) בחנו מעל 3000 נשים הולנדיות בגילאי 16 עד 81

      הנשים נשאלו: כשאת מסתכלת אחורה על חייך, האם ישנם דברים שהיית רוצה להתמודד איתם אחרת?

      אם ענו כן, נתבקשו לדרג את החרטות הכי משמעותיות שלהן לפי הקטגוריות שנעשה בהן שימוש במחקר של רוס וסאמרוויל, בנוסף לקטגוריה נוספת (מערכות יחסים)

      לבסוף מילאו הנשים שאלונים הנוגעים לתחושת רווחה סובייקטיבית  (Well – being)

אז על מה נשים הולנדיות הכי מתחרטות?

      הכי הרבה חרטות אצל הנשים, בהפרש גדול, היו קשורות לתחום הרומנטי (38.8%)

      13.5% דיווחו על חרטות בתחום ההשכלה

      13.3% דיווחו על חרטות בתחום מערכות היחסים

      10.8% דיווחו על חרטות בתחום העצמי

      10.3% דיווחו על חרטות בתחום ההורות

      8.3% דיווחו על חרטות בתחום הקריירה

      1.0% דיווחו על חרטות בתחום הפנאי

      עם הגיל, דיווחו על פחות חרטות בתחום ההשכלה ויותר חרטות הקשורות לתחום ההורי

הפערים בין המחקרים או: מה קורה בהולנד?

      אם במחקרם של רוס וסאמרוויל (2005) נמצא כי אנשים הכי מתחרטים על דברים שקשורים להשכלה (ומיד אחר כך קריירה) במחקר ההולנדי נמצא כי נשים הכי התחרטו, ובפער משמעותי מהתחומים האחרים, על החלטות שעשו בתחום הרומנטי

      מאין נובעים הפערים?

      ראשית, מחקרם של רוס וסאמרוויל התבצע על אמריקאים והמחקר האחרון על נשים הולנדיות

      ההבדל עשוי לנבוע ממשתנה המגדר שהיטה את הכף במחקר האמריקאי שבדק חרטה כללית ולא חרטה על פי מגדר

       ואכן, במחקר מ-2011 נמצא כי נשים מדווחות יותר מגברים על חרטות בתחום המשפחה ובתחום הרומנטי (Morrisson & Roese, 2011)

חרטה (לא) רומנטית – ההיבט המגדרי

      חוויות רומנטיות ומיניות מספקות לנו זכרונות נעימים, אך גם חרטות מייסרות

      מדוע? כי רבות מן ההחלטות החשובות ביותר שאנו מקבלים קשורות לתחום הרומנטי/מיני:

      חרטה על גירושים

      חרטה על נישואים

      חרטה על נישואים לאדם הלא נכון

      חרטה על רומן

      חרטה על כך שלא עשינו יותר כדי להשיג את מי שאהבנו

      חרטה על הסטוץ

      חרטה על איבוד הבתולין (מוקדם/מאוחר מדי)

      ממצא מעניין הוא כי למרות שתוכן החרטות בין נשים לגברים בסך הכל דומה, בכל הנוגע לתחום הרומנטי/מיני גברים התחרטו יותר על דברים שהם לא עשו מאשר על דברים שהם עשו, בעוד אצל נשים נמצא דפוס הפוך (Roese et al., 2006)

פישר וחבריה על סטוצים וחרטות: ערה? חיי הלילה באוניברסיטאות של קנדה

      במחקר נבדקו 200 סטודנטים קנדיים בגיל ממוצע של 21 (Fisher et al., 2012)

      138 נשים ו-62 גברים

      המחקר בדק חרטה בעקבות סטוץ מזדמן

      רוב הנבדקים הביעו חרטה!

      החרטה הושפעה מאיכות הסקס – סקס באיכות טובה הוביל לפחות חרטה מאשר סקס באיכות לא טובה

      ומה שהכי חשוב:

      נשים הביעו יותר חרטה מגברים!

      מדוע, בעצם?

החרטה שלו – החרטה שלה

      Galperin et al., 2013 הציעו כי ההבדלים בחרטות בתחום הרומנטי/מיני בין נשים (מתחרטות יותר על דברים שעשו) לבין גברים (מתחרטים יותר על דברים שלא עשו) עשויים להיות קשורים להבדלים אבולוציוניים בין המינים

      זהירות, דרוויניזם חברתי!

      התיאוריה: גברים מתוכנתים אבולציונית לפזר את הזרע שלהם, בעוד נשים מתכונתות לשמור על הביציות שלהן

      כל פעם שגבר מקיים יחסי מין עם אישה פוריה הוא יכול להעמיד צאצאים, בעוד נשים יכולות כל פעם להעמיד רק צאצא אחד

      כלומר, על מנת למקסם את מספר צאצאיהם בעולם, לגברים יש תועלת רבה יותר בקיום כמה שיותר יחסי מין עם כמה שיותר שותפים מאשר לנשים

      לטענת החוקרים, שיקולי רווח ותועלת אלו הם שעיצבו הבדלי מין פסיכולוגיים בין גברים ונשים ולכן נשים סלקטיביות יותר בבחירת פרטנרים לסקס,  וגברים יותר פתוחים מנשים לסקס מזדמן

      על רקע רציונאל זה, שיערו החוקרים כי נשים יותר מגברים יתחרטו על פעולות מיניות (יעשו משהו שאחר כך יתחרטו עליו) כאשר גברים יותר מנשים יתחרטו על העדר פעולות מיניות (יתחרטו על משהו שלא עשו)

      תוצאות המחקר (Galperin et al., 2013)

      בתחום הסקס המזדמן, נשים התחרטו יותר מגברים על דברים שעשו

      בתחום הסקס המזדמן, גברים התחרטו יותר מנשים על דברים שלא עשו

      ההבדלים בין המינים נמצאו רק בתחום הסקס המזדמן, ולא בתחום הרומנטי הלא מיני למשל

      כמו כן, לא נמצא הבדל בין המינים בחרטות בנוגע לפעולה/העדר פעולה, כלומר,  ההבדלים בין המינים היו ספציפיים לתחום הסקס המזדמן

      לפי החוקרים, העובדה שנמצא הבדל בין פעולה לחוסר פעולה רק בתחום הסקס המזדמן ולא בשאר התחומים, תומכת בהסברים האבולוציוניים שנידונו

חרטות על ערש דווי

      ממצאיהם של רוב המחקרים בנושא החרטה מבוססים על תשובותיהם של משתתפים בריאים, חלקם סטודנטים, הצעירים מכדי לראות את החיים בפרספקטיבה

      לפיכך מתבקשת השאלה הפשוטה: האם תשובותיהם של אלה היו  משתנות באחרית ימיהם?

      זה בדיוק מה ששאלה ברוני וור, אחות סיעודית אוסטרלית

      וור ליוותה שנים רבות חולים סופניים שחזרו לביתם כדי למות בו וכך התוודעה לחרטות הגדולות שהעסיקו אותם בשבועות האחרונים לחייהם

      היא תיעדה את תצפיותיה בבלוג שהפך אחר כך לספר ("The Top Five Regrets of the Dying").

      וור מתעכבת בספרה על התופעה של בהירות ההתבוננות הפנימית שאנשים זוכים לה בימיהם האחרונים

      היא מספרת כיצד גילתה עד מהרה כי הנושאים שעלו בשיחותיה עם מטופליה, החרטות שהביעו והדברים שהיו עושים אולי אחרת, היו משותפים כמעט לכולם

1: "הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי ולא לציפיות של אחרים ממני"

      זו החרטה הצועדת בראש מצעד החרטות

      "כאשר אנשים מגלים שחייהם כמעט חלפו ובוחנים אותם בבהירות לאחור, קל לראות כמה מחלומותיהם חלפו מבלי שנתגשמו", אומרת וור

      "רוב האנשים אינם מממשים אפילו מחצית מחלומותיהם ונגזר עליהם למות בידיעה שבחירה או מחדל שלהם הביאו לכך. בריאותנו מביאה איתה חופש שמעטים מבחינים בו, עד שמאוחר מדי"

2: "הלוואי שלא הייתי עובד קשה כל כך"

      חרטה זו הושמעה על ידי כל אחד מן הגברים שסעדה, ללא יוצא מהכלל

      "הם החמיצו את נעורי ילדיהם ואת חברת בנות זוגם"

      "גם נשים הזכירו חרטה זאת, אך במידה פחותה, שכן רובן השתייכו לדור הישן של נשים שקיום משפחתן לא היה תלוי בעבודתן"

      וור מסכמת: "כל הגברים שסעדתי הצטערו עמוקות על כך שבילו חלק כה נכבד מחייהם על מסילת הריצה השוחקת של העבודה"

      מה יגידו על ערש דווי הנשים העובדות של ימינו?

3: "הלוואי שהיה לי את האומץ לבטא את רגשותי"

      כולנו נאלצים להדחיק את רגשותינו כדי לחיות בשלום עם אחרים, קרובים יותר או פחות

      כתוצאה מכך היה על מטופליה של וור להתפשר על קיום שבו ההתבטאות האישית מוגבלת, וזו חלק מן הסיבה שבגללה לא הפכו למי שיכלו להיות

      רבים מהם, טוענת האחות הסיעודית לשעבר, מפתחים מחלות שמקורן במרירות ובטינה שהם נושאים עמם בשל כך

4: "הלוואי שהייתי שומר על קשר עם חברים"

      החולים שוור שוחחה עמם הודו   כי לא הבחינו בתועלת החשובה  של שימור קשרי ידידות ותיקה  עד שהיה מאוחר מדי

      רבים מהם נשאבו כל כך לחייהם שלהם עד שהניחו לחברויות עבר משמעותיות להישמט מהם במהלך השנים

      רבים התחרטו על כך שלא הקדישו לחברויות את הזמן שהיו ראויות לו

      "כולם מתגעגעים לחבריהם על ערש דווי", אומרת וור

      "די שכיח כי מישהו המנהל אורח חיים עמוס מאפשר לחברויות להידחק מחוץ לחייו. אבל כאשר אתה עומד מול מותך המתקרב, כל הפרטים החומריים של החיים הופכים לבלתי חשובים... בשבועות האחרונים לחיינו כל שנותר הוא אהבה ויחסים"

5: "הלוואי שהייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר"

      ?

      וור הופתעה מחרטה זאת, שהיתה משותפת לרבים

      "רבים לא הבחינו עד קרוב לסיום חייהם כי אושר הוא בחירה"

      הם נותרו תקועים בתבניות ובהרגלים ישנים

      הנוחות לכאורה של המוכר סיפקה את צורכיהם הרגשיים והאחרים, עד שלא ניסו לשאוף ליותר מכך

      "Safety kills romance"

      "הפחד משינוי הביא אותם להעמיד פנים - מול עצמם ולפני אחרים - שהם מרוצים, בעוד שבתוכם פנימה הם נכספו לצחוק משוחרר ולמשב של מעט רוח שטות בחייהם"

מתחרטת שאני כן אימא

      את ד"ר אורנה דונת, סוציולוגית ואנתרופולוגית, הטרידה ההצמדה החברתית החד משמעית  של חרטה לאי הולדת ילדים

      על פי דונת, המטיחים בפניהן של נשים המצהירות שהן לא רוצות ילדים את נבואת הזעם "את עוד תתחרטי על זה" לא לוקחים בחשבון את האפשרות ההפוכה שגם קיימת, שנשים עשויות להתחרט גם על כך שהן ילדו 

      מחקרה של ד"ר דונת כלל ראיונות עומק עם 23 נשים ישראליות יהודיות בטווח גילאים של 26 עד 73

      המשותף לכולן: מתחרטות על האימהות

      בין הסיבות לחרטה:

         האימהות הכניסה לחייהן מהומה וכאוס

         אחריות ועול

         פגיעה בשקט הנפשי

         פגיעה בחופש

         פגיעה בהתפתחות האישית והתעסוקתית

         פגיעה בזוגיות

      מדוע המחקר של ד"ר אורנה דונת חשוב?

      כי חברה שקובעת שכל אישה רוצה להפוך לאמא, ושכל אישה תעריך אימהות כדבר הטוב ביותר שקרה לה בחייה, היא חברה מסוכנת

      חשוב להבין, למען נשים שמרגישות כך אך מתביישות, שגם המשאלה שלא להפוך לאימהות היא לגיטימית

      ד"ר דונת מבקשת להבהיר כי חרטה על אימהוּת אין פירושה שמערכת היחסים בין האמא לילדיה משובשת מיסודה

      "מי שמתחרטת על כך שהביאה לעולם ילדים היא לא בהכרח אמא גרועה"

      דונת מדגישה כי במחקר השתתפו נשים שאוהבות את ילדיהן ומסורות להם, ועדיין מתחרטות על כך שהביאו אותם לעולם

חרטה לפני השינה: מתכון בדוק לנדודי שינה

      176 סטודנטים קיבלו מעטפות חתומות אותן היו צריכים לפתוח לפני השינה (Schmidt & Linden, 2013)

      שליש מהנבדקים נתבקשו לתאר את החרטה שהכי מעיקה עליהם

      שליש מהנבדקים נתבקשו לתאר את הפעולה שהם הכי גאים בה

      שליש מהנבדקים נתבקשו לתאר מהלך של יום נורמלי במהלך השבוע

      בבוקר נתבקשו כל הנבדקים לדרג את איכות השינה שלהם כפי שבאה לידי ביטוי במספר מדדים

      תוצאות המחקר:                                                                                                         הנבדקים שנתבקשו                                                                                                            להתמקד בחרטות                                                                                                                      שלהם חוו יותר                                                                                                                                            קושי להירדם                                                                                                                               מאשר הקבוצות                                                                                                                       האחרות

לדחות למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים?

      מכין מצגות בדקה האחרונה?

      לומד למבחנים רק יום לפני המבחן?

      משלם חשבונות רק כאשר עבר תאריך התשלום?

      אז לא רק שאתה דחיין כרוני, אלא גם שלפי מחקרם של Ferrari et al. (2009)     אתה חווה יותר חרטה במגוון תחומים, בהשוואה לאנשים שאינם דחיינים כרוניים

"את הנעשה אין להשיב" -- וגם אין להתחרט עליו?

      רבים מצטטים את שייקספיר: "דברים שלא ניתן לתקנם, מוטב לא להרהר בהם; מה שנעשה – נעשה"

      נשמע טוב?   -- חשבו שנית

      אלה דבריה של ליידי מקבת לבעלה, בתגובה לייסוריו על האנשים שרצח

      האם ליידי מקבת צודקת? האם מה שנעשה נעשה, ואין מה להתעסק בו?

התמודדות עם החרטה: Don’t regret the regret

      “It’s better to have something to remember than nothing to regret”                     Frank Zappa

      רגשות של חרטה כרוכים לעיתים קרובות בכאב רב

      לכן, אנו עשויים לנסות לסלק אותם על ידי הדחקה או הכחשה

      אבל המחקרים מראים שבכל הנודע לחרטות משמעותיות, לטווח הארוך זה לא עובד

      הניסיונות הראשוניים להדחיק מחשבות חרטה עשויים להיות מוצלחים

      אך ככל שהזמן עובר מחשבות אלו חוזרות, ועוצמתן וכמותן גדולים יותר ממה שהיו לפני הניסיונות להדחיקן (Abramowitz et al., 2001)

      נראה כי התמודדות עם החרטה עושה שירות טוב יותר לאנשים מאשר ניסיון לשכוח אותה

      Kings & Hicks (2007) מצאו כי התמודדות עם תחושת החרטה יכולה להוביל להתפתחות אישית ואיכות חיים סובייקטיבית גבוהה יותר

אז אולי חרטה היא בכלל לא רעה?

      אין ספק כי חרטה מוגזמת או כרונית היא בעייתית, ולא סתם נמצאה כקשורה לרמות אושר סובייקטיבי נמוכות יותר (Schwartz et al., 2002), ואף לליקויים בתהליכי למידה וקבלת החלטות (Reb & Connolly, 2009) –"חרטה משתקת"

      אולם, חוויה של חרטה, היכולת לצפות חרטה, ומחשבות חוזרות בנוגע להחלטות אלטרנטיביות עוזרות לנו לקבל החלטות טובות יותר בעתיד

      חרטה הופכת אותנו לאנושיים יותר, ואף יכולה להיות מצילת חיים

        ?

חרטה הופכת אותנו לאנושיים יותר: אלה שאינם מתחרטים לעולם

      היכולת לחוש חרטה עושה אותנו אנושיים ורחומים

      מאפיינים של הפרעת אישיות    אנטי-סוציאלית על פי ה-DSM:

      1) היעדר יכולת לעמוד בנורמות חברתיות הנוגעות לעמידה בחוקים, אשר מתבטאת בביצוע פעולות שונות המהוות עילה למאסר

      2) נטייה להונאה המתבטאת בשקרנות חוזרת, שימוש בשמות בדויים ורמיית אחרים למטרת רווח אישי או הנאה

      3) אימפולסיביות או חוסר יכולת לתכנון מקדים

      4) רוגזנות או אגרסיביות המתבטאות בקטטות או תקיפות חוזרות

      5) חוסר אחריות בנוגע לבטיחותו ולבטיחותם של אחרים

      6) חוסר אחריות מתמשך המתבטא בהיעדר יכולת להחזיק בעבודה קבועה או לעמוד בהתחייבויות כספיות

      7) היעדר חרטה המתבטאת באדישות או הצדקה רציונאלית של פגיעה, הונאה או גניבה מאדם אחר

אחראים למעשיהם? Raine et al., 1997

אצל רוצחים שטענו   לאי-שפיות (NGRI) נמצאה, בזמן ביצוע מטלה  קוגניטיבית (CPT), פעילות מופחתת באזורי המוח שאותם איבד פיניאס גייג', וכן באזורים נוספים באונות המצחיות

ראינו שחוסר חרטה קשור להתנהגות מרושעת. האם עידוד חרטה יכול להפוך אותנו לטובים יותר?

      הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות וחולקו להם שאלונים (O’carroll et al., 2011)

      רק בקבוצה אחת, קבוצת AR (Anticipated Regret), נתבקשו הנבדקים לציין את מידת הסכמתם לשני ההיגדים הבאים:

      "אם לא אירשם כתורם איברים בשבועות הבאים, אחוש חרטה"

      "אם לא אירשם כתורם איברים בשבועות הבאים, מאוחר יותר אני עשוי להתחרט"

      ההבדלים בשיעורי ההרשמה לתרומת האיברים בשבועות העוקבים היו מובהקים

      21.8% מקבוצת ה-AR ורק 13% ו-7.9% בקבוצות הבקרה

      מניפולציה פשוטה של חרטה העלתה את שיעור תורמי האיברים!

חרטה מצילת חיים

      ראינו כבר שחרטה יכולה להציל חיים של אחרים, כמו במחקר על תרומת האיברים -- אבל חרטה יכולה להציל גם את החיים שלנו

      יש תחומים שבהם החלטות שגויות עלולות להיות הרסניות

      סקס לא מוגן

      שימוש בסמים

      נהיגה לא בטוחה

      הימנעות מבדיקות                                                                                           תקופתיות לגילוי                                                                                                 מוקדם של סרטן

      בתחומים אלה היכולת שלנו                                                                                        לצפות חרטה (Anticipated Regret) היא מסתגלת, ומצילת חיים

      סקירת ספרות שנערכה על ידי Koch (2014) מצאה קשר בין AR להתנהגות בטוחה יותר במגוון תחומים: בתחום המין, צריכת אלכוהול, דיאטה והתעמלות, בדיקות רפואיות, החלטות בנוגע לחיסון, ובטיחות בדרכים

ציפיית חרטה (Anticipated Regret) והשפעתה על סקס מזדמן – רק לחשוב על הבוקר שאחרי...

      הנבדקים חולקו לשתי קבוצות (Richard et al., 1996b)

      שתי הקבוצות קיבלו תסריט שקשור לסקס מזדמן

      קבוצה אחת נתבקשה לחזות את רגשותיה "אודות האירוע"

      הקבוצה השנייה נתבקשה לחזות את רגשותיה "אחרי האירוע"

      חמישה חודשים לאחר הניסוי נתבקשו הנבדקים לומר באיזו תדירות הם משתמשים באמצעי מניעה במהלך סקס מזדמן

      התוצאות הראו כי הנבדקים אשר נתבקשו לחזות את רגשותיהם לאחר האירוע השתמשו יותר באמצעי מניעה בחודשים הקודמים במהלך סקס מזדמן מאשר הנבדקים אשר נתבקשו לתאר את רגשותיהם אחרי האירוע

      האפקט התקבל עבור נשים וגברים כאחד, אבל היה משמעותי ומובהק עוד יותר עבור גברים (!)

      "לא קונדום -  אז לא תודה"

אז איך מתמודדים עם חרטה ותחושות החמצה? המלצותיה של קתרין שולץ

      "אם יש לנו מטרות ושאיפות שאנו רוצים להגשים, ואם יש אנשים שאנו אוהבים, ואיננו רוצים לפגוע בהם או לאבד אותם, אנו חייבים לחוש כאב כאשר הדברים משתבשים"

      "עלינו ללמוד לאהוב את הדברים הפגומים והלא-מושלמים שיצרנו, ולסלוח לעצמנו על שיצרנו אותם"

      "בסופו של יום, חרטה אינה מזכירה לנו שעשינו טעויות; היא מזכירה לנו שאנו יכולים לעשות טוב יותר"

      הגענו לסיום. ובסוף-בסוף, דבריה של שולץ מחזירים אותי לימים הנוראים, שבהם פתחנו, ולמושג ששווה הרצאה בפני עצמה:

             --סליחה

https://www.youtube.com/watch?v=ka8L1YMR88U&authuser=0

סליחה

      "לקראת הימים הנוראים, אנשים מתחרטים על מה שעשו, והולכים לבקש סליחה. אבל -

      לבקש סליחה זה קל.

      יש משהו           הרבה יותר קשה, שצריך לעשות         כל יום מחדש:

      צריך לסלוח.

                      הרב רפי פוירשטיין